ואם לכנסת היו גלגלים?

Ai Weiwei, Bicycles Forever

מספר מילים לרוכבי האופניים. תשמעו, סך הכול אתם בסדר גמור. אופניים זה יופי וחשוב ועזור לסביבה. כלי התחבורה שלכם מוריד את הלחץ מהכבישים וגורם לירידה משמעותית בכמות בתי שחי בסאבווי. הפעמון שלכם עושה מקסימום גרינג-גרינג וכשאתם מגיעים לעבודה נוטפי זעה, כיף לצחוק עליכם. אבל ראבאק? מתי נהייתם כאלו חולרות חסרי התחשבות? לא עובר יום בלי שרוכב אופניים כמעט דורס אותי או לפחות מבצע אקט חסר התחשבות בזמן שאני חוצה את הכביש להנאתי וגורם לי להעיף אצבע משולשת. אני בהחלט מבין שמושב האופניים והסקיני ג'ינס גורמים ללחץ כפול באזור החלציים,אבל חבר'ה, תחשבו על הסיבה שבגללה הפכתם לרוכבי אופניים, על השנאה המשותפת שאנו חולקים כלפי הרכבים הממונעים והמוניות הצהובות. אז למה להתנהג כאילו לכולכם קוראים פונג'בי ואתם נהג מונית מטרג'קיסטן? זה ממש לא קול.

אוכלוסית רוכבי האופניים פיתחה לעצמה סוג של התנשאות בלתי נסבלת בשנים האחרונות ותאמינו שלא קל לי לכתוב את השורות האלו, אני עוד אחטוף בראש מאבא שלי, פאנאט אופניים מושבע. בכל זאת אני מרגיש שמכלי תחבורה נוח ותחביב של שעות הפנאי הפכו האופניים לעוד סמל סטאטוס או מועדון אקסקלוסיבי. מחנה האופניים מתחלק לשני חלקים, אלו שידם משגת והם משקיעים באופניים כאילו היו מכונית פאר. אלפי דולרים נשפכים רק בשביל שיהיה אפשר להשוויץ כמה קל לעלות במדרגות את שילדת הפליטניון, שהוא חומר סודי של NASA אשר פותח בפרויקט לשיגור אחמגינג'ד לחלל. למחנה השני אין כסף ויש משקפי היפסטרים, זקן מדובלל ופרצוף של "אני יותר טוב ממך".

ובכל זאת, בואו ונבהיר רגע את ההבדל בין "דריסת רגל" ל"דריסת הולך רגל". בכיתם לבלומי שיתקין לכם מסלולי אופניים וקיבלתם מסלולי אופניים, אז למה לא לפדל כמו בני אדם? כהולך רגל, להסתכל שמאלה וימינה כאשר אני חוצה את הכביש הפך לשמאלה, ימינה וממש ימינה, כי למרות שיש לי ירוק לרוכב האופניים יש מסלול ירוק ששיך לאבא שלו והוא יכול לעשות מה בראש של ובדרך כלל בראש שלו זה לשפשף לי את האף עם קסדת הוינטג' כאילו אני לא קיים. הם טסים בלי לראות בעיניים וחושבים שהם מרחפים על איזה ענן כשבמציאות הם כמעט דורסים אמא עם עגלה (זה קרה בפינת הרחוב שלי בצהרי יום שבת). זה מעצבן, מקומם ובעיקר מאכזב כי רוכבי האופנים, במקום להיות מראה פסטורלי אל עבר עתיד טוב יותר הפכו למטרד מפחיד ובלתי נסבל בעליל.

חבר'ה, לפני שכל הירוק הזה שלכם יהפוך לפטרת, אנא מכם, חישבו על הכעס והזעם שעובר לכם בדם כשכלי רכב לא נותן לכם זכות קדימה. הרי דוגרי, הזכרו בשיחות שאתם מנהלים עם חבריכם הרוכבים על החוצפה, היהירות וחוסר האכפתיות שהנהגים מפגינים כלפיכם בכביש ורק תדעו שאנחנו, הולכי הרגל, אומרים את אותו הדבר בדיוק עליכם.

זה בערך כל מה שרציתי להגיד על רוכבי האופניים.

עכשיו יש לי מספר מילים לממשלת ישראל. קול זעקת יהודי ארה"ב הוביל השבוע להורדת הקמפיין המטומטם שקורא להחזיר אותנו לארץ. למרות שאין כל קשר בין הפרסומות האוויליות ליהודי הגולה, הם כהרגלם החליטו להעלב, הרי בשביל זה משלמים לעובדים בליגה היהודית, אנשים מצוינים מקבלים שם משכורת בשביל לשבת כל היום ולהפגע בשם העם. ההעלבות הפומבית גררה מספר אייטמים בעיתונים מקומיים כאלו ואחרים, מספר אתרי אינטרנט ובעיקר לחשש מסתימה בצנרת הבנקים ובתזרים הכספים השוטף אל עבר מזנון הכנסת.

מה שמפליא הוא שאנוכי, יחד עם עמיתים רבים בתקשורת, בעיתונות, בבלוגוספירה וברשתות החברתיות, מחינו על אותו הקמפיין לפני מספר שבועות ברגע שהוא נוצר כל ידי גדולי המוחות הקטנים אשר מתרוצצים במסדרונות האפלים של הלישכה הממשלתית לפרסום. אני כתבתי טור מוקדש בידיעות אמריקה ואף כלי תקשורת ישראלי לא פסח על האייטם, מ- ynet, לוואלה, גלובס ומעריב, שלא לדבר על עשרות כותבי בלוגים מוכשרים והאמת שאף אחד מאיתנו לא ממש נעלב, דווקא הבענו ביקורת נקודתית ומדויקת על הבעיות האקוטיות בקמפיין, הסיבות למה הבדיחה הזו צריכה לעוף מהמרקע ואפילו סיפקנו מספר טיפים כאלו ואחרים לשיפור מסעות הפרסום הבאים והדברים אותם אנו מעונינים לשמוע כאשר מדברים על חזרה לארץ.

כמובן שאף אחד לא הקשיב לי, לא לעמיתי למקצוע, לא לבלוגריסטים או לקירות של פייסבוק. אני, כמו כל שאר המגיבים העבריים, סך הכול בחור טוב, עדיין אזרח המדינה, ובאמת שהקמפיין הזה עורר את זעמי ממש כמו את קצפם של יהודי ארה"ב. אז למה כשאני כעסתי, אף אחד לא אמר מאום אבל כשאלה כעסו לקח יומיים לנושא להגיע לראש הממשלה שביטל את הקמפיין בשניה? הרי אם מישהו היה מתעניין במה שיש לנו להגיד, כל הבושה הזו לא הייתה מתרחשת.

אז באמת, תוציאו עוד אלף פרסומות מביכות ותקראו לי יורד בפרצוף ותצחקו על הילדים שעוד לא נולדו לי והכל בשביל לנסות להחזיר אותי לארץ. אבל להקשיב למה שיש לי להגיד? בטח. אולי תתבעו אותי על לשון הרע וזהו?

תגים: אופניים, הם ישארו ישראלים, עזרו להם לחזור לארץ, קמפיין משרד הקליטה, רוכבי אופניים, רועי הולר