איך לריב כמו בני אדם מתורבתים

איך לריב נכון?

חום יולי אוגוסט הבלתי נסבל של ניו יורק מהווה כר גידול פורה לוויכוחים ומריבות בין אדם לחברו ואדם למזגנו. הרי כשבחוץ 117 מעלות, ואי אפשר לדעת אם הרטוב זה מהזיעה החמצמצה או מגשמי הקיץ המעיקים, המוח נוזל מהאזניים והוורידים במצח משתלטים על ההגיון.

את מירב הקילומטרז' שלי במריבות הרווחתי ביושר בגיל ההתבגרות. גם קיץ וגם חצ'קונים?! מספיק שאמא שאלה "חמוד אתה רעב" ואני ישר "די כבר די! מה קרה לך?? לוחצת לוחצת את קודחת לי במוח עם השאלות שלך? תעזבו אותי בשקט! אני לא יכול לסבול את הבית הזה יותר!!!" דרך אגב, טקטיקת הנגד של אמא שלי כללה בעיקר מתקפה ארטילרית של ריגשות אשם, בעוד שאבא שלי מצא שלנעול אותי בחדר זה הכי אפקטיבי.

אכן, הדינמיקה של המריבה היא תחום מעניין במיוחד ולכבוד עצבי הקיץ המבצבצים בכל פינה, החלטתי להביא לכם את מדריך הריבים השלם. אינני טוען להיות מתווכח מדופלם, לא לא, לריב איתי זה לא תענוג, אבל ישנן אסטרטגיות וויכוח האסורות על פי חוקים הומניים בין לאומיים ואביא לכן אותן יחד עם סוגי מריבות שונים, וטקטיקות מוצלחות ומוצלחות פחות. המדריך נכתב בלשון זכר, אך מיועד, כמובן, לשני המינים:

במריבה כמו במריבה יש לצפות לגרוע מכול, בעיקר כאשר מתווכחים עם רב מדופלם או כזה שלא בוחל להשתמש בטריקים זולים, עליהם ידובר בהרחבה בהמשך. לכן, אם אדם מכניס עצמו לעסק ביש, עליו להיות מודע מראש לתוצאה האפשרית. דרך אגב, לא צריך להיות זה שאומר את המילה הראשונה בכדי להיות מוכתר כמתחיל הוויכוח. מלחמת העולם הראשונה התחילה, אם אני לא טועה, באי-הסכמה על איזה צד של הלחם מורחים את החמאה, לכן מספיקה אפילו מחווה קטנה, כמו מבט עצבני, כדי להיות זה שמכריז אש.

דע את האויב. האם העומד מולך הוא אדם מופנם? האם הוא מוכר לרשויות כמתווכח סידרתי? כל אלו יעזרו בבחירת סגנון הוויכוח. זכור כי ישנם טיפוסים שאין טעם להתווכח איתם כלל. חברה טובה סיפרה על מריבות שהיו לה עם אמה הפסיכולוגית במהלך גיל ההתבגרות. בזמן שהיא כאבה ושפכה את ליבה על הריצפה, התגובה הקבועה שקיבלה מהאם המטפלת היתה "תסתכלי על עצמך, תראי איך את נראית, את ממש מגוחכת". כמובן שעסקינן בסוג המתווכחים הגרוע ביותר, אלו שמפנים את תשומת הלב מנושא הוויכוח ומתעסקים בעיקר בלהביך את הצד השני ולהראות לו כמה שהוא ירגיש רע עם עצמו מחר בבוקר. מחלוקות עם אנשים כאלו כדאי להפסיק מבעוד מועד, אך גם אם נפגעתם מההתנשאות הקשה ותחושת הנחיתות שנכפתה עליכם, זכרו שתמיד טוב להיות בקרב פשוטי העם, או כמו שרנדי ניומן שר – "בודד שם בפסגה". אנשים נוספים שלא כדאי לריב איתם? סיגי מביטוח לאומי והזקן הזה מהבוטקה בחניון.

לוקיישן לוקיישן. אם ההתקלות ידועה מראש, עדיף לקבוע זמן ומקום אסטרטגיים שיעזרו להעביר את המאבק בשלום. אחד המקומות הטובים ביותר לערוך בהם דומסטיק דיספיוט הוא סניף הסיפרייה הקרוב לביתכם. תנאי השטח הנוקשים מגבילים את רמת הדיצבלים ויגרמו גם לקלאש הטיטנים להראות כמסיבת תה אנגלית. מבחינת טיימינג, מצאתי שלא כדאי לריב מיד אחרי שקמים. אני הרבה יותר עצבני אחרי שינה ופעמים רבות אני יכול לפתוח גוג ומגוג על זה שיש לי רוק על הכרית.

לכל מריבה יש שני צדדים. אבא שלי תמיד אומר שבתאונה אין אשם אחד. תמיד יש שניים. כך גם במריבות. הדבר החכם ביותר שאפשר לעשות הוא לעלות קודם כל על הטעות האישית וישר לבקש סליחה. דרך פעולה זו מבטיחה מעט שקט נפשי, והרבה יתרון על הצד השני, בעיקר אם הוא מסרב בתוקף להשיל מכבודו ולהתנצל.

"תמיד אתה צודק" היא טקטיקה זולה ויש להמנע ממנה בכל תוקף. כפי שהבהרתי בסעיף הקודם, אין במריבה צודקים, והשימוש באימרה הסתומה הזו משיג את המטרה ההפוכה בדיוק; כאשר אומרים "תמיד אתה צודק" מתכוונים במילים אחרות ל"תמיד אני צודק".

עזוב דרמות מיותרות. גם אם נראה שהפתרון הכי יעיל הוא לישון על הספה או לברוח מהבית, התוצאה היא די עלובה. גיבורים אין בקרב הזה ואיך אמר מאיר אריאל? "תכנסי כבר לאוטו וניסע" כי הדרמה קווין שלוחשת לכם לעמוד בגשם כבר לא מרשימה אף אחד.

זכור כי אין מדובר ביום הדין והמנע בכל תוקף משימוש בנשק אטומי. זהו חוק כבוד בסיסי הכולל בתוכו את "לא לערב הורים" והחשוב מכל, אל לרבים לרדת נמוך מידי ולבזות את עצמם ואת אומנות הוויכוח. אמירה הנוגדת אמנות בינ"ל ונכללת בקטגורית "מתחת לחגורה" היא כל אמירה שלא קשורה לנושא הוויוכח, בעיקר סודות ורגשות שנחלקו בין הצדדים בימים יפים יותר. תמיד יש להשאיר את הדיון סביב הנושא המדובר ולא להשתמש בנשק בלתי קונבציונלי כמו "אתה לא יודע לשחרר. פלא שאתה אדם בודד" או בהכרזות ארוכות טווח בסגנון "אתה לא חבר", אלא אם מוכנים להתמודד עם התוצאות שבדרך כלל מובילות למשוואה מתמטית פשוטה של, נו, פחות חבר.

בני-אדם רבים מימי בראשית ותמיד יהיו וויכוחים בעולם, לפחות עד שיגיעו למסקנה אם הביצה באה לפני התרנגולת או להיפך (איזו שאלה? בטח שהביצה!). אבל הכי חשוב להפנים את העובדה שעצם זה שנכנסת למריבה אומר שאתה קצת אידיוט, ואם לא תכיר בטעות שלך, העסק יגמר ברע. לכן אני בטוח שמי שישנן את המדריך הנ"ל יוכל להתווכח כמו בן אדם. אבל תשכחו מלנצח. כשרוצים לנצח, עושים תחרות דוקים עם אוגר או משהו.

"עדיף לשתוק וזהו"

לשלומית ולי היה ויכוח רציני השבוע. ריב גדול בבית משפחת הולר בדרך כלל אומר שאני מדבר ושלומית בוהה בזבוב שעל הקיר. כי שלומית אתם מבינים, היא לא מאמינה גדולה בהתבטאויות ורבאליות. "מי צריך את כל הדיבורים האלה", היא תמיד אומרת וחוזרת על המנטרה "עדיף לשתוק וזהו". כן בבקשה, כל אלה מכם שמחפשים את המתכון המושלם ליחסים בריאים, הנה קיבלתם עצה יקרה ממיץ פז: "מי צריך את כל הדיבורים האלה". הסוד לחיים שלווים, אחד צועק והשניה שותקת. ושלא תבינו לא נכון, זה לא שאני מתחיל את כל הוויכוחים, בכלל לא, אנחנו די חצי חצי בעיניין ושלומית תמיד תשמח לפתוח במריבה. אבל התפקיד שלי הוא לשמור על ההתנגשות עסיסית, כי אחרי ששלומית זורקת את המשפט הראשון, היא כבר מסופקת, ולי נשאר להמשיך לברבר ולברבר, עד שאני מתיש את עצמי. ולוקח לי זמן להתיש את עצמי. אני יכול להמשיך שעות על גבי שעות (ימים אם צריך, ואחד החלומות הגדולים שלי הוא לפתוח פיליבאסטר ולהחזיק את הסנאט למשך שבוע שלם). בכל מקרה, במריבות שלי ושל שלומית, אני הצד שרב, בדרך כלל עם עצמי, אחר כך גם עושה ברוגז ואחרי כמה זמן גם מבקש סליחה ממני ומשלים איתי, כי תכל'ס, לא כיף להיות בכאסח עם עצמך.

הריב התורן של השבוע היה בעניין כספים. זה לא שיש לנו כספים וגם לא רבנו בנוגע להשקעות לא נבונות או קרונות חיסכון או כול הביטויים האלה של המבוגרים. רבנו על הכספים שאין לנו ובעיקר על הכספים שלא יהיו לנו. כבר די השלמתי עם העובדה שאולי אני אזכה לשיער דליל, אבל דונלד טראמפ כבר לא אהיה. אבא שלי, שתמיד רצה שאצליח בזכות עצמי, היה אומר לי "בן, יום יבוא ואתה תהיה מיליונר. אני יודע שיש לך את זה, ואתה כבר תזהה את הילדה הכי עשירה בכיתה". הוא לימד אותי איך לעלות על ניואנסים עדינים בהתנהגות, לזהות פרטים כמו להורים של מי בשיכבה יש יאכטה, אבל אני יותר התעניינתי בזו שנתנה לי שאכטה. ועכשיו, עשר שנים אחרי, שלומית חוזרת הביתה מבואסת בגלל שחברים בבית הספר אמרו שמשכורת התחלתית של דר' מדופלם לפיזיותרפיה עומדת על 50 אולי 60 אלף דולר לשנה ולמה בכלל כל המאמץ. מה זאת אומרת, אני שואל, למה כמה חשבת שתעשי? והיא זורקת: לפחות 100 אלף. אני מחייך ואומר לה שהיא במקצוע הלא נכון ויותר גרוע, היא עם הבעל הכי לא נכון. כי עם שכר של מורה לספרות אנחנו חייבים להתחיל ללמוד לחיות מצומצם וחוץ מזה, מה לעזאזל את הולכת לעשות עם 100 אלף דולר בשנה? את קולטת בכלל את המשמעות של המספר? אנחנו בקושי מצליחים להתארגן על הכלום שאנחנו עושים אז איך נסתדר עם כל כך הרבה כסף. וחוץ מזה, למה נהפכנו? האם חמש שנים באמריקה גרמו לנו להיות תאבי בצע כסף, וכל מה שאנחנו מסוגלים לחשוב עליו זה אם נעשה חמש או שש ספרות? מה עם החיים שרצינו לעצמנו פעם? מה עם הדברים החשובים באמת, הביחד, האהבה, המשפחה שרצינו, מה עם הספרים, המוזיקה, הסרטים, המוזיאונים, הרי הם לא עולים מאות אלפי דולרים. פעם מה שהיה יותר עמוק היה יותר כחול. היום, זה רק מה שיותר ירוק. מה קרה לך שלומית? מה קרה לנו? שלומית? שלומית? שלומית??

כמובן שכל הנאום שלי נכנס מצד אחד, ואפילו לא יצא מהצד השני. הוא הלך לאיבוד אי שם בין אוזן לאוזן, וכל מה שהיה לשלומית להגיד הוא את האמרה האלמותית: "בא לי סושי!". מה סושי מה? תגידי לי איפה את? את לא שמת לב שהיה פה קונפרונטיישן עצבני, שהיה פה קריסיס, היה פה משבר דיפלומטי רציני וכל מה שיש לך להגיד זה בא לי סושי???

"מה אתה רוצה ממני? אני רעבה טוב, אל תצעק, בוא נזמין סושי".

אני מחליט להכריז על ניתוק קשר חד צדדי ונסוג לחדר השינה. זהו זה אני אומר, היא תילמד הפעם. אם היא לא יודעת לקחת את המריבות שלנו ברצינות, אני פשוט לא אדבר איתה וזהו. מספיק ודי, נמאס, חלאס, אי אפשר לנהל ככה מערכת יחסים. ועוברות חמש דקות והיא עוד שם בחוץ, לא אומרת כלום, בטח רואה טלוויזיה. מעניין מה יש בטלוויזיה. איזה יום היום… שבת! סאמק יש SNL ובטח לא שידור חוזר. מה אני אפסיד את זה בגלל עקרונות? כן! שהיא תבוא לבקש ממני לראות איתה SNL. אבל אם היא לא תבוא? יו, היא גם לא אכלה איזה שעתיים. והיא אמרה שהיא רעבה. אולי רק איזה משלוחון הומניטרי לסלון? זה לא אומר שאני מסכים עם הפעולות שלה אבל קצת רחמונס. טיפה אנושיות.

אני לוקח את הטלפון ומזמין איזה סיוויד סאלאד וכמה רולים.

שלומית, אני מצטער. לא הייתי צריך להתנהג ככה. אני מאוד רוצה שתעשי גם 200 אלף בשנה והייתי צריך לתמוך בך ולא להתנפל עלייך במריבה. את סולחת לי?

"מריבה? למה מתי רבנו? יאללה סולחת רק תביא תביא ת'רוטב סויה".

תכל'ס… מי צריך את כל הדיבורים האלה? עדיף לשתוק וזהו.