ואם כולם יקפצו ערומים מהגג?

20 ספט

מעיינות ברייטנבוש, אורוגון

תמיד חשבתי שאם אני אראה בן אדם ערום צועק במבטא רוסי כבד "גוד בלס אמריקה" אני אברח לקיבינימט. או לפחות אעבור לצד השני של הרחוב. בטוח לא אסתלבט לידו וליד זקן ג'ינג'י העונה לשם "רד" ומוכר בתחנות משטרה מסוימות בגלל חיבתו לנודיזם וזוג אשכיו הנפוחים, מיצג מפואר מהסוג שמונע כל אפשרות לתקשר איתו בגובה העיניים, וגורם לך לתהות אם חיים המלווים בכדורסל מתנדנד בין הרגליים הם באמת חיים.

אחרי טרק שעה לכיוון המעיינות החמים שביערות אורוגון, הליכה שמרגישה כמו הירידה לחוף הנכים, אנחנו מגיעים לחצי נירוונה, חצי "אחוזת ראשונים – סרט הפורנו". נראה שאורגון, שפעם אפילו הייתה האמסטרדם של אמריקה, מדינה בה מותר להשתמש בסמים קלים, היא המפקדה של חובבי העירום, "נודיסטים – התאחדו", והנאה מהמעיינות החמים בהם היא מתפארת, כרוכה בהסכמה של המתרחץ, ברצון או לא, לקבל את מדיניות "קלות'ינג אופשיינל".

שלומית ואני היינו הכי לבושים ביער. היא עם בגד ים שחור בריכת ספורט, ואני עם שלושת רבעי פירחוני שרכשתי במיאמי. השמש שלחה קרני בוקר מלטפות בין ענפי העצים, ואנחנו ניסינו להסתכל בעיקר למעלה בכדי להמנע מהתקלות בלתי רצויה עם איבר אינטימי כזה או אחר. לא עבד. גם השלווה של המים הרותחים אשר מצאו את דרכם מתוכי צלע ההר וזרמו בעדינות מזמינה אל תוך בריכה כחלחלה, לא הצליחה להעלים מהתודעה שבריכה אחת מתחתנו מלאה בקבוצת פנסיונרים ש… עזבו. אני באמת לא יכול לתאר את המראות הקשים.

אבל כשילד בן 10 הגיח לפתע מתחתית המעיין (במצב צבירה שייאה רק לעינייה של אמו הרוחצת את אוזניו תוך כדי שהוא משחק עם ברווזון באמבטיה) הסתכל ימינה ושמאלה, נאנח ואמר "פרפקט הרמוני", אז הבנו שאו שאנחנו מזמינים לכאן את המשטרה ושרותי רווחת הילד, או שאנחנו מסתלקים מפה ולא מדברים על החוויה עם אף אחד לעולם.

בדרך במכונית שלומית הסתכלה עלי ואמרה "יו, הוא בטח ממש עני ואין להורים שלו כסף לקנות לו בגד ים". נכון, מסכן. "ובטח הם באים למרחצאות האלה כי זה המקום היחידי שלא מסתכלים עליהם מוזר".

הנסיעה בכבישים המתפתלים של הרי הקסקייד מילאה את גופנו בכוחות מחודשים. עוד רגע ואנחנו מגיעים ליעד הבא, אל מעיינות ברייטנבוש, ריזורט פרמיטיבי של אורגוניים חובבי טבע, בו תמורת 100 דולר לאדם אפשר להתפנק בביקתה בודדה על גדות הנחל, בשלוש ארוחות צמחוניות אשר מורכבות מעשב וגרעינים, וממרחצאות שאין כמוהם בכל החוף המערבי. והנה, הפלא ופלא, מקבלים את פנינו אנשים לבושים. כבר טוב.

אנחנו נכנסים לתוך בגדי הים והולכים לכיוון הבריכות הספירליות. ארבע ברכות טבעיות שבכל אחת מהם מי מעיינות בטמפרטורת שונות, מכאלה שאי אפשר לשבת בהם יותר מדקה כי האיברים הפנימיים מתחילים לשדר אותות מצוקה, וכאלה שמרגישות כמו אמבטיה חמימה ומפנקת. לשימחתנו הרבה, אנחנו מגלים שאין אף אחד בבריכות ומצפה לנו אחר צהריים שקט ורומנטי. אחרי טבילה מרעננת, שלומית יוצאת החוצה, מתנגבת, וניגשת להביא בקבוק מים צוננים מהביקתה. אני נשכב אחורה, מביט אל עבר העמק הרך שמעבר ומשחק עם הרעיון לעבור לאורוגון לצמיתות.

"אפשר להכנס" שואל אותי קול עדין ומקבל את פני שיער ערווה של בחורה צעירה. "ב..ב.. בטח" אני מגמגם והיא מזנקת בעדינות, מתיישבת בנוחיות מולי ומחייכת חיוך של אושר. אחרי חמש דקות של מאבק פנימי בהן אני מנסה לעשות כל שביכולתי בכדי להלחם עם האינסטינקט הזכרי שמושך את המבט לכיוון החזה, שלומית חוזרת ואני מזנק מהגיגית ואומר את המשפט האלמותי שלא משאיר הרבה מקום לדמיון: "זה.. זה לא מה שזה נראה!"

"נדבר על זה אחר כך, אוקיי!" היא מסננת בין שיניה "ומעכשיו אתה מסתכל רק עלי. קפיש?!"  אבל לפני שאני מספיק להגיב, מצטרפת אלינו קבוצה נוספת של אנשים ששכחו להתלבש בבוקר. ומה לעשות, ברגע שמסביבי יושבים עשרה אנשים ואני היחיד שלובש בגד ים, אני מתחיל להרגיש שאני המוזר. "טוב תקשיבי שלומית, אני מרגיש שכולם מסתכלים עלי. זהו זה, אני מוריד מכנסיים". שלומית מחייכת אלי ואומרת לי "ממש" כזה שנשמע כמו שילוב בין "אתה עושה את זה ואין לך מה לדבר איתי יותר בחיים" לבין "אין לך אומץ, ואין מצב שאתה עושה את זה בחיים".

טוב. זה היה יותר קל ממה שזה נשמע. רגע אחרי ואין בגד ים ועכוזי מקיים יחסים אינטימיים עם האבנים החמימות. "מה קרה לך? אם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ מהגג?" שלומית שואלת. "אולי", אני אומר "כי סתם הייתי נשאר נורא בודד. אבל את יודעת מה, יחי ההבדל. לקפוץ מהגג די יצמצם את לוח הפגישות שלי לזמן הקרוב ולהוריד את הבגד ים במקסימום יביא לי איזו פיטרייה. יאללה יאללה, עכשיו את המפגרת היחידה כאן עם כיסוי". שלומית מסתכלת סביב. "אני לא מבינה מה הקטע. מרגישים אותו דבר. מה? המים לא עוברים דרך הבגד ים? עוברים. חוצמזה, נורא השמנתי. איזה פאדיחות. איך אני אוריד?"

אוף… אז גם אני אתפשט בסדר!" היא אומרת בקטע פולני של "לא נעים".

והאמת, לאף אחד לא היה ממש אכפת.

2 תגובות אל “ואם כולם יקפצו ערומים מהגג?”

  1. ברק 21/09/2010 בשעה 6:40 pm #

    אתה אפפסססססס!!!!! שבוע לפני שאני מגיע אתה נותן בראש באורגון.
    וכשאני מגיע אתה ממציא לי תרוצים מביכים למה אתה לא יכול לנסוע אפילו לוושינגטון

  2. amitai 22/09/2010 בשעה 12:07 pm #

    שתי פולניות מדברות בטלפון. שואלת אחת: מה שלומך? הכל מצויין, אומרת חברתה. הא, אני מבינה שאת לא לבד! אומרת הראשונה.
    אז אני מבין ששלומית קוראת את הטור, ולכן אתה כזה צנוע ונהנה רק מאשתך היפה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: